השמש שקעה מעל שדות השרון, והאוויר היה מלא בריח של פרדסים ועצי הדר. רון, מנהל בכיר בן 45, סיים פגישה מאוחרת בנתניה והחליט שלא לחזור הביתה מיד. הוא רצה משהו מיוחד, משהו שישחרר את כל המתח שהצטבר. במלון הבוטיק השקט באזור השרון, הוא פתח את הטלפון וחיפש שירותי ליווי בשרון.

הוא בחר במיה – 27, גוף חטוב, שיער חום גלי ועיניים שחורות שובבות. "אני קרובה, אגיע תוך 15 דקות," היא כתבה. רון חיכה בלב הולם.

כשהיא נכנסה לחדר, מיה נראתה כמו פנטזיה שהתגשמה. שמלה לבנה קצרה וצמודה הדגישה את חזה המלא, המותניים הדקים והרגליים הארוכות. היא חייכה, סגרה את הדלת ונישקה אותו מיד – נשיקה עמוקה, רעבה. "באתי להפוך את הלילה שלך לבלתי נשכח," לחשה.

רון משך אותה אל המיטה. ידיו גלשו על גופה, מרימות את השמלה. מתחת לא היה דבר מלבד תחתונים תחרה שקופים. הוא הסיר אותם באיטיות, נושק לירכיים הפנימיות. לשונו מצאה את הכוס הרטובה שלה, ליקק באיטיות, ואז מהר יותר. מיה גנחה בקול, אצבעותיה בשיערו. "כן… תמשיך… אני כבר רטובה בשבילך," היא נאנחה. הוא הכניס שתי אצבעות, מוצץ את הדגדגן עד שהיא גמרה חזק, רועדת על לשונו.

מיה החזירה טובה. היא הפשיטה אותו, כרעה והכניסה את הזין הקשה שלו לפה. היא מצצה במיומנות – עמוק, רטוב, עם ידיים שמעסות את הביצים. רון נאנק, מרגיש את החום והלחץ עולים. היא הסתכלה עליו בעיניים, מוצצת עוד יותר חזק.

הוא לא יכול היה לחכות יותר. הרים אותה, הניח אותה על ארבע והיכנס מאחור. "אלוהים… אתה עמוק," היא צעקה בהנאה כשהוא חדר פנימה. הוא אחז במותניה ודחף חזק, הקצב מהיר ומשוגע. הישבן היפה שלה התנגש בגופו, קולות הבשר מלאו את החדר. מיה גמרה שוב, כוסה מתכווץ סביבו.

הם החליפו תנוחות. היא עליו, רוכבת בטירוף – שדיה קופצים, ידיה על חזהו. רון אחז בשדיה, מוצץ את הפטמות. הקצב היה פראי. אחר כך היא שכבה על הגב, רגליה על כתפיו, והוא חדר עמוק יותר. "תזיין אותי חזק," היא ביקשה, והוא עשה זאת – עד שהגיע לשיא.

בשיא התענוג, מיה ירדה מהר, פתחה את הפה והוא גמר על לשונה ועל שדיה. היא בלעה חלק, מחייכת.

אבל הלילה לא נגמר. אחרי מקלחת משותפת, בה הם שוב התמזגו תחת המים החמים, הם חזרו למיטה לפעם נוספת – הפעם איטית וחושנית. מיה שכבה מעליו, זזה בתנועות עדינות, עיניהם ננעלות. הם גמרו יחד, גופים צמודים, נשימות מעורבות.

כשהתעורר בבוקר, מיה כבר התלבשה. "שירותי ליווי בשרון תמיד זמינים כשצריך," היא אמרה בחיוך. רון חייך. הוא ידע שהוא יחזור לאזור הזה שוב – לעסקים… ולעוד לילות כאלה.